בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל במלואו את ערעור משרדנו והחליט לבטל את כתב האישום שהוגש בגין עבירת איומים, כנגד אזרח נורמטיבי נטול הרשעות קודמות בעיקר בשל טענה של הגנה מן הצדק.
הגנה מן הצדק הינה הגנה חריגה ביותר ובית המשפט משתמש בסמכותו לבטל אישום שהינו מנוגד לצדק בנסיבות העניין כפי שקרה במקרה זה.
תחילתה של הפרשה בשנת 2014 שאז הוגש כתב אישום בגין מקרה בו במהלך שיחה טלפונית בין הלקוח לבין סוכן מכירות, התבטא הלקוח באופן גס ומאיים.
משרדנו עתר בפני שופט בית משפט השלום לבטל את כתב האישום תוך הסתמכות על טענת "הגנה מן הצדק". מהנתונים שאספנו הסתבר כי למעלה מתשעים אחוזים מתיקי האיומים שנחקרים במשטרה, אינם מוגשים ככתב אישום, אלא נסגרים מעילות סגירה שונות – בעיקר מחוסר עניין לציבור.
הבהרנו כי ההיגיון מורה שבאחוז הנמוך של המקרים בהם כן מגישה המדינה כתבי אישום, מצויים מקרים של "איומים בנסיבות מחמירות", ובהם: איומים שמבוצעים על ידי עבריינים בעלי עבר פלילי, ואולי אף מאסר על תנאי; איומים מוחשיים שנעשים תוך שימוש בנשק; איומים חוזרים; איומים כלפי עובדי ציבור; איומים בתוך התא המשפחתי הנפיץ.
בית משפט השלום דחה את טענתנו עוד בשנת 2015 והמשפט נמשך עד שנסתיים בשנת 2017, לאחר שהלקוח הודה בעצתנו בביצוע העבירה, אך סיים את עניינו בתוצאה של "אי הרשעה".
נוכח העובדה כי בהליך פלילי, לא ניתן להגיש ערעור על החלטת ביניים, הגשנו ערעור על ההחלטה שלא לבטל את כתב האישום רק בסיומו של ההליך.
לאחר מספר דיונים שנערכו בפני הרכב בית המשפט המחוזי והשלמות בכתב, פורסם בחודש יוני 2018 פסק דין ארוך ומקיף המקבל את כל טענותינו.
בין השאר, קבע בית המשפט המחוזי:
"על אף האמור, הצטברותן של הנסיבות, נתונים סטטיסטיים מובהקים המלמדים על מדיניות אכיפה עקבית לצד העדר הנחיות ספציפיות, בנוגע לעבירה שאין חולק היום כי מוטב לו היו נקבעות לגביה הנחיות העמדה לדין, מבססים את המסקנה כי בענייננו נעשתה אכיפה בררנית, מפלה ושרירותית… עמדתי היא כי התגובה להעמדה לדין שהיא שרירותית ומפלה בנסיבות העניין ולאור תכליתה של הדוקטרינה, צריכה לבוא לידי ביטוי בביטול כתב האישום. לכן, לו תשמע עמדתי, נורה על קבלת הערעור, על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המערער ועל זיכויו מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום."