הסטטיסטיקה לא משקרת, היא רק קצת מטעה – סיפורו של הפשע הישראלי במספרים ובאחוזים

עד מתי יעוותו נתוני ההרשעה? לפי הנתונים של שנת 2017, 87.6% מכלל העומדים לדין הורשעו. עכשיו בפעם המי יודע כמה, צריך להסביר קצת עד כמה הנתון הזה מעוות. קודם כל, שימו לב ש- 87% זה אמנם אחוז גבוה, אבל הוא עדיין לא מתקרב לאגדה או למנטרה הכי שגורה בארץ: “בישראל יש 99% הרשעה”. דבר שני, ואולי הכי חשוב יוסבר בדוגמה קיצונית: מישהו מואשם בביצוע שתי עבירות פליליות: רצח ואיומים. הפרקליטות מנסחת כתב אישום בו נכתב שמישהו אמר למישהי “חכי, חכי – מחרתיים אני אגיע עד אלייך ואשחט אותך”. למרות ההבטחה, כבר למחרת היא נרצחה. המשפט מתחיל להתנהל ואז מסתבר שאמנם מישהו איים, אבל עשר דקות אחרי האיום הוא טס לנסיעת עסקים לברזיל. בקיצור: הכרעת דין – החלטנו לזכות את הנאשם מהעבירה של רצח ולהרשיעו בעבירת האיומים. גזר דין – נו, נו, נו (“ושלא תעז לעולם לאיים שוב”). עכשיו עוברים לנתוני הסטטיסטיקה: הרשעה. אתם מבינים, מישהו זכה בפייס: במקום מאסר עולם הוא מקבל כלום וחצי ואתם מעיזים להכניס את זה בעמודה של “99% הרשעה”? אז לא כל הדוגמאות קיצוניות כאלו, אבל יש כל כך הרבה מקרים שהדמיון בין כתב האישום לבין ההרשעה – מקרי בהחלט. תחשבו על זה, אם באמת היו 99 אחוזי הרשעה, איזו פרנסה היתה לעורכי הדין הפליליים? בקיצור: עזבו את הסטטיסטיקה ורדו אל הקרקע. להערכתי: במבחן “הלקוח המבסוט” יש יתרון לתובעים מול הסנגורים, אבל אין כאן נוק-אאוט. יש לא מעט תיקים של “נאשמים מרוצים” ומכאן אתם יכולים להבין שהאמירה ש”בישראל יש 99% הרשעה” קצת מנותקת מהסטטיסטיקה ועוד הרבה יותר מזה מנותקת מהמציאות.