לכתוב הרבה מציאות וקצת דמיון

אפשר לספור על אצבעות הידיים והרגליים את מספר הספרים שהוא קרא. או לפחות את אלו שהוא סיים עד הסוף. וכשהוא התחיל לחשוב על כתיבת ספר הוא פתאום שם לב שהוא כמעט ואינו קורא. ואם כבר, אז הוא יותר אוהב לקרוא ספר בפעם השניה. בתוך זמן לא רב, הוא הירהר, תעקוף כמות ספרי ‘הקריאה השניה’ את זו של ‘קריאה חד פעמית’.

כשאשתו ראתה אותו פעם תקוע עם ספר בתחילתו, חודשים אחרי שדיווח לה על סיומו, היא אמרה לו שהוא צריך טיפול. “מה זה לקרוא ספר עוד פעם? חסרים ספרים טובים?”.
זר – ואפילו אשתו – לא יבין זאת. הפעם השניה היא המענגת. כמו להכין עוד הפעם גרנולה עתירת תמרים וחמוציות. היה מת לחזור למסעדה ברומא שאכל בה את המנה העיקרית עם הערמונים.
כשאתה פוגש משהו חדש, יש פחות מקום להתרגש. בלוטות הטעם, הסקרנות ואפילו הלב עסוקים בללמוד. הלמידה משאירה מעט מקום להתרגשות. בפעם השניה אתה נרגש לקראת המוכר והטוב. הלב נפתח, הסקרנות דרוכה וריריות הטעם בפעולה כבר כשמוגש התפריט. אתה פותח את הספר, מתחיל לקרוא, נפעם מהתחכום של הסופר ומאיך שהוא דייק את הדמויות. “וואו, הוא גאון, את זה לא ראיתי בפעם הראשונה”.