תאונת עבודה קטלנית מצריכה טיפול משפטי עדין.
עד שניות לפני התאונה הם היו חברים לעבודה. שעות על גבי שעות הם בילו יחדיו. בעבודה, בדרך אליה. זיעה, צחוקים, התלבטויות מקצועיות. הכול התערבב.
ופתאום התאונה הקשה. הרעש. הבום. השקט שאחרי. הלוויה. השבעה. השקט שאחרי.
ופתאום החבר שנשאר בחיים חשוד בעבירה של גרם מוות ברשלנות, וגם הנהלת המפעל צריכה יד מקצועית מכוונת בתחום הפלילי.
דיווחים מייד אחרי התאונה ואח"כ גם כתבה על המנוח במוסף סוף השבוע בעיתון של המדינה. מניסיוני – פרופיל תקשורתי גבוה מגביר את הסיכוי להגשת כתב אישום.
חודשים ארוכים של ליווי צמוד בעזרת מומחה שתפקידו לפענח את הסיבה שגרמה לתאונה. בעצם תפקידו העיקרי הוא לאתר סיבות אפשריות אחרות לתאונה.
ולבסוף – שוכנעה הפרקליטות לסגור את התיק מבלי להגיש כתב אישום.
התיקים הללו לא מרפים. אין כאן טובים ורעים, רק עצב ואובדן. ומורכבות להבין: ממה נגרם הפיצוץ? מי אחראי? האם היתה רשלנות? של מי?
וגם כשהגיעה הודעת סגירת התיק – ממש עם פרוץ תש"פ – השמחה היתה מסוייגת. כי בסוף המנוח איבד את חייו בתאונה נוראה והאובדן לא עוזב, בעיקר את החשוד, גם אחרי שכבר אינו חשוד.
אז השמחה מאופקת, אבל תחושת הסיפוק אדירה – לקבל הוקרת תודה על ייצוג משפטי שהוביל לתוצאה המיוחלת.
