לחצו על הכפתור כדי לראות
אני מייצג מישהו, דווקא פחות נורמטיבי מהרגילים. הספיק להיות במעצר של 22 ימים עד שהפרקליטות השתכנעה להסכים לשחרור שלו.
הוא רוצה זיכוי. טוב, כולם בהתחלה רוצים זיכוי. אני רגיל לזה. בחור צנוע בדרישותיו. רק תביא לו את הירח וסיימנו. כל אחד ילך לדרכו. אתה רציני, אני לוחש לעצמי פנימה, זיכוי? כמה מקריות יש בעולם? אתה מוקלט בזמן ביצוע העבירה. זה לא הקול שלי. אבל זה הטלפון שלך ואתה אומר כאן בחקירה שהוא תמיד איתך, הנה תראה. והנה השיחה הזאת, הדובר השני קורא בשמך. ואתה עונה לו. וזה אותו הקול כמו שלך. יש מלא עם קול כמו שלי ויש גם הרבה שקוראים להם כמו שקוראים לי. טוב, חלאס.
אני שולח לפרקליטות רשימה של דברים שחסרים לי בחומר החקירה. הם מבינים שאני מבין כמה דברים יותר מדי וקוראים לי לפגישה. אני בא.
תראו, יש לכם בעיה כאן וכאן. וגם זה בכלל לא פשוט. וחכו שאני אתחיל לחקור לגבי השיטה הזו. טוב, חלאס. בוא נעשה הסדר.
אנחנו רוצים מאסר בפועל של שלושה חודשים, או עבודות שירות.
תחלמו, אני עונה, אנחנו ממשיכים להתקשקש ובסוף הפרקליטה מתייאשת וזורקת לחלל חודשיים מאסר בפועל או 3 חודשי עבודות שירות.
אני חוזר אליו, הוא עדיין רוצה רק זיכוי. נלך עד הסוף. מה פתאום עבודות שירות. מאסר? שאני אחזור למאסר? למה מי מת? רגע, אני אומר לו, שכחתי. אצלך, אם אתה לא חוזר למאסר ולא עושה עבודות שירות זה בעצם כמו זיכוי. תן לי להביא לך את הזיכוי. אבל רגע, הוא מכניס עוד עז, אני רוצה שלא יהיה מאסר על תנאי. מה?? אין חיה כזאת. יהיה מאסר על תנאי. טוב, אז תעשה שיהיה כמה שפחות. בחיי, ככה הוא אמר.
השלב הבא. שיעור מתמטיקה. פניתי לשב"ס וביקשתי שיחשבו לי מה קורה עם החיים עצמם: הוא ישב כבר 22 ימים, בגלל הצפיפות יש לכם עכשיו איזה תיקון בחוק שבתקופות מאסר מסוימות יוצא לאסיר לרצות חצי מהתקופה. הוא כבר ישב 22 ימים, אז מה יהיה איתו, אם נגיד הוא יקבל 45 ימים. הכי הרבה – ירצה יום 1, הם עונים לי.
אני חוזר לפרקליטה והיא מתעקשת על 3 חודשי עבודות שירות. אני מתעקש על 45 ימי מאסר. בסוף היא מסכימה. אני מסביר לנאשם שהכי הרבה הוא יצטרך להגיע ליום אחד. מה אני יעשה ביום אחד? הוא צוחק. תחלק סוכריות, אני עונה. יש להם מנהג, לחבר'ה האלה, כשהשחרור מתקרב הם מחלקים סוכריות. לאלו שנשארים.
לפרקליטות חשוב מה יהיה כתוב בגזר הדין: מאסר בפועל זה אחלה עונש על תיק לא פשוט. לנאשם חשוב מה יקרה בפועל: עלק זיכוי. העיקר שלא יחזור לכלא. לפחות לא הפעם.
ואם כולם מרוצים, אז גם אני.
בסוף, הוא התייצב בכלא עם סוכריות בכיס. אחרי חצי שעה הוא התקשר אליי. אפילו לא הכניסו אותו פנימה. הוא מילא קצת טפסים, חתם ויאללה הביתה.
לא אמרתי לו, רק חשבתי בלב: תשמור את הסוכריות לפעם הבאה.
