נושאים רבים במשפט הפלילי

תחומי עיסוק

עבירות אלימות

עבירות האלימות במשפט הפלילי כוללות מספר תחומים עיקריים: עבירות תקיפה, איומים ונשק. לצידן יש כמובן את עבירות ההמתה – בעיקר, רצח והריגה (ובהן אדון בנפרד), ואת המקרים האלימים המסווגים בקבוצות אחרות. כך לדוגמה, עבירת השוד מסווגת בקבוצת עבירות הרכוש; עבירת האונס מסווגת בעבירות המין. שתי העבירות הללו, כוללות גם רכיב של אלימות.   

ליווי בידי סנגור פלילי היא רבת משמעות בעבירות אלימות. בדרך כלל כתבי אישום בעבירות אלו, ודאי במקרים החמורים, מלווים בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ייצוג איכותי בידי עורך דין פלילי, יכול להיות ההבדל בין היוותרות הנאשם במעצר למשך כל המשפט (שיכול לארוך חודשים ארוכים), לעומת שחרורו לחלופת מעצר, המכונה בעולם הפלילי “מעצר בית”.

עבירת התקיפה הפשוטה, מכונה בחוק “תקיפה סתם” והיא כוללת שורה ארוכה של מקרי אלימות “קלים” ובהם הכאה, דחיפה, נגיעה, הפעלת כוח, יריקה וכיוצא באלו. המשותף לכולם – התקיפה לא גרמה לחבלה ממשית.

המקרים החמורים יותר נוגעים לתקיפה הגורמת חבלה כלשהי, לתקיפה הגורמת חבלה (למשל, שבר) ולפציעה. גם בחלק מהמקרים עצמם, המחוקק קבע דרגות חומרה. כך למשל, גרימת חבלה חמורה שבוצעה בידי שניים (או יותר), או כאשר התוקף מצויד בנשק חם או קר – מכפילה את העונש.

ישנו גם ממש סעיף של תקיפות בנסיבות מחמירות, כאשר אז מדובר בשניים או יותר שחברו לביצוע התקיפה, או במקרים שונים של אלימות במשפחה.

כאשר המדובר בתקיפת עובד ציבור, או בתקיפת שוטר – העונש חמור יותר מאשר מקרי התקיפה הרגילים.

וגם את זה טוב לדעת, מי שתוקף איש חינוך או איש צוות רפואי (בבית חולים או במד”א, כשהמותקף מטפל בפצוע) – עובר גם עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות.

כדאי להכיר גם את הגדרת סעיף 329 לחוק העונשין, המדבר על עבירת האלימות החמורה ביותר (מלבד עבירת הרצח, כמובן). העונש שניתן להטיל בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה עומד על עד 20 שנות מאסר.

כשאדם עושה אחת מאלה בכוונה לגרום נכות או חבלה חמורה לאדם אחר הוא עובר את העבירה הזאת:

(1)   פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;

(2)   מנסה לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן אחר;

(3)   גורם שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ;

(4)   שולח או מוסר לאדם חומר נפיץ או כל דבר מסוכן אחר או גורם לאדם שיקבל כל חומר כזה;

(5)   מניח, בכל מקום שהוא, חומר מרסק או נפיץ או זורק או משתמש על גופו בחומר כזה;

עבירת אלימות חמורה נוספת, מקבילה בחומרתה המופלגת, היא עבירה בהתאם לסעיף 332 לחוק העונשין: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כשהכוונה היא למקרי אלימות חמורה במזיד בכביש.

חשוב גם לדעת שמי שמניח חומר נפץ בכוונה לגרום לחבלה לאדם אחר – ניתן להטיל עליו עונש של עד 14 שנות מאסר.

ויש גם עבירות אלימות, שרובנו לא שמענו עליהן מעולם. קחו למשל את סעיף 331 לחוק העונשין, שקובע כי ניתן להטיל עונש של עד 10 שנות מאסר על מי שמונע או מפריע לחילוצו של אדם שיש סכנה לחייו כשהוא בכלי שייט הנתון במצוקה.

בעניין זה כדאי לציין שבשנים האחרונות פוצלו מקרי זריקות האבנים לעבר כלי רכב, כך שמי שמשליך אבן במטרה לפגוע בנוסע בכביש – עונשו עד 20 שנות מאסר, ואילו מי שמטרתו לפגוע בכלי התחבורה כדי לעורר פחד או בהלה “בלבד” – עונשו עד 10 שנות מאסר.

פניה לעורך דין פלילי בעבירות אלימות חיונית ביותר ויכולה להיות ההבדל בין כתב אישום לבין סגירת תיק או בין עונש מאסר בפועל לבין עונש אחר, למשל עבודות שרות. טיפול נכון יכול אף להוביל לתוצאה של ביטול הרשעה או סיום התיק ללא-הרשעה, גם במקרה בו הנאשם הודה בכתב האישום.

סנגור פלילי הבקיא במשפט הפלילי יידע להנחות אותך באשר לחקירה הפלילית שתערך במשטרה. כמו בכל נושא, ודאי בחקירת מקרי אלימות, התמונה רחבה, לכל מעשה יש סיבה, והדברים תמיד בעלי גוונים רבים. סביר שהמתלונן צבע את מעשה האלימות שהוא טוען שנקטת כלפיו, בצבעים קודרים. אם למשל הוא תקף ראשון, סביר שהעלים את הפרט הזה בתלונה שמסר.

בתיקי אלימות יש חשיבות גדולה לניתוח משפטי מיטבי, לבחינת סוגיות משפטיות כמו הגנה עצמית והגנה מן הצדק. אם למשל, באירוע אלימות הדדי, או דו-צדדי, המשטרה בוחרת לחקור באזהרה רק צד אחד, כשאין לכך סיבה מוצדקת, תהיה להגנה טענה טובה שעניינה “אכיפה בררנית”, שהנה טענת-בת לטענה מקדמית שעניינה הגנה מן הצדק.

אם מישהו הגיע כדי לתקוף אותך ואתה תקפת אותו ראשון כדי להימנע מתקיפתו, חובה לבחון האם מתקיימים התנאים המבססים הגנה משפטית שעניינה הגנה עצמית.

בעניין אחרון זה, אפשר להזכיר כי טענת הגנה עצמית יכולה להתקיים גם במקרים חמורים שמסתיימים במוות. כך למשל, מפורסם מקרהו של קצין מג”ב, ניר סומך, שירה למוות באדם שהיה אובססיבי כלפי אשתו. בית המשפט המחוזי הרשיע את סומך והטיל עליו 14 שנות מאסר, ואילו בית המשפט העליון קיבל את ערעורו וזיכה אותו לאחר שקבע כי פעל במסגרת הגנה עצמית, ולאחר שהמנוח ניסה לתקוף אותו באמצעות מוט ברזל.      

עבירות האיומים, והסחיטה באיומים, הן עבירות אלימות שאינן כוללות תקיפה פיסית.

עבירת האיום, לפי סעיף 192 לחוק העונשין היא רחבה עד מאד: “המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו”.

עבירת האיום היא אחת מהעבירות הנפוצות בעולם הפלילי. הישראלים אנשים “חמים” ובאינטראקציות רבות ומגוונות מאיים איש על רעהו: איום טלפוני, איום פנים אל פנים, איום ברצח, איום בפגיעה ברכוש. בעידן הנוכחי, העידן הדיגיטלי, גם שיחות רבות מוקלטות, הן בפלאפונים והן במפגשים. כך גם מתועדות הודעות כתובות שעוברות במרחב. כמו שאתם מבינים, חוקרי המשטרה מקבלים היום, יותר מבעבר, תלונות עם “ראיות חותכות”, שלנחקר – החשוד קשה להתמודד מולן. תיקים רבים שבעבר היו נסגרים מחוסר ראיות מספיקות (בד”כ “תיקי – מילה מול מילה”) עמוסים היום בראיות חד משמעיות, שיכולות להוביל להרשעה מעבר לספק סביר.

עורך דין פלילי הבקיא במשפט הפלילי, יידע לחלץ אתכם גם אם נאספו נגדכם ראיות חד משמעיות בעבירות איומים.

ככל שהחשוד נורמטיבי, ללא עבר פלילי, ומקרה האיום אינו ברף החומרה הגבוה, יש חשיבות עצומה להכרת הסנגור את מדיניות התביעה.

במספר לא מבוטל של מקרים יצא לי לשכנע את גורמי התביעה או את בתי המשפט לבטל כתבי אישום בגין מקרי איומים, שניתן היה לסיימם בגניזת התיק או בנקיטה בחלופה מקלה יותר עם החשוד. כך למשל, ניתן לסגור את התיק תוך עריכת הסדר מותנה בין התביעה לבין החשוד, כך שעניינו יסתיים מחוץ לכתלי בית המשפט, וללא הותרת כתם פלילי.  

בעבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, יש הפרדה בין שני מקרים: האחד כאשר מאיימים על מישהו כדי להניע אותו לעשות מעשה; השני, כאשר הסחיטה מתממשת ובעקבות האיום המאוים עושה את המעשה.

במקרה הראשון, יוגש כתב אישום לבית משפט השלום, ואילו במקרה השני, החמור יותר, יוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי. וכך הדברים באים לידי ביטוי בלשונו של החוק:

“המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים.”

באשר לעבירות בנשק, חשוב להכיר כמה דברים:

  1. מהו נשק? כלי שמסוגל לירות ויש בכוחו להמית אדם. מובן שגם פצצה, רימון ומִטְעָן חבלה עונים על הגדרת נשק, לפי חוק העונשין. ועוד דבר: גם אם הנשק לא תקין, עדיין הוא עונה להגדה שבחוק ולכן ניתן להאשים בעבירות נשק מי שהחזיק בו, בין אם היה תקין ובין אם לא.
  2. העונש על החזקת או רכישת נשק עומד על עד 7 שנות מאסר.
  3. אם מדובר בחלק, אבזר או תחמושת (למשל, כדורים או מחסנית), העונש עומד על 3 שנות מאסר.
  4. כשמישהו נושא או מוביל נשק הוא כבר עובר עבירה שעונשה 10 שנות מאסר. המשמעות: כתב אישום יוגש לבית המשפט המחוזי.
  5. כשמישהו מחזיק נשק שלא כדין, רק מכיוון שלא שילם את האגרה לחידוש רשיונו, העבירות הללו לא יחולו עליו.
  6. המעשים החמורים ביותר בעבירות בנשק, אלו שהעונש שלהם עומד על 15 שנות מאסר הם: ייצור נשק, יבוא נשק, יצוא נשק וסחר בנשק (גם בלא תמורה).

ישנה מגמה בשנים האחרונות להחמיר בעניינם של עוברי עבירות נשק. הטעם לכך ברור: נשק בלתי חוקי רב מגיע לידיים לא מורשות ומשמש לחיסול חשבונות, ולמקרי ירי שעלולים להוביל לפגיעה בחפים מפשע שמסתובבים לתומם ברחובות.

עם זאת, גם בתחום זה של עבירות בנשק, יש מדרגי חומרה ברורים: אין דומה עניינו של מי ששכח (או לקח) כדורים בודדים של נשק מהשרות הסדיר או מהמילואים, לעומת עניינו של עבריין רב מעללים שמחזיק ארסנל נשק בלתי חוקי ופועל במסגרת ארגון פשיעה לחסל יריבים.

תפקידו של עורך דין פלילי בטיפול בעבירות בנשק הוא קריטי. עליו לבחון היטב את הראיות, ולהציג באור הנכון את עניינו של החשוד. טיפול בעבירות בנשק כולל סוגיות של שרשרת מוצגים, ניתוח זירת העבירה, לימוד גרסאות המעורבים, חוות דעת של מעבדת נשק במז”פ ואיתור מומחה מתאים שיערוך חוות דעת נגדית מטעם ההגנה, במקרים המתאימים.

סגירת תפריט
×

עגלת קניות